כללי, כתיבה יוצרת, סיפורים קצרים

עובדות החיים

כשהיו בני שמונה עשרה,
לפעמים שמונה עשרה ויום
הייתה לוקחת אותם לאיזה בית קפה קטן באיזה מקום
מזמינה איתם קערת גלידה עצומה
שוקו בכוס גדולה, חגיגה של מתיקות נעימה

ורק אחרי שאכלו ואחרי שטעמו מכל המתוק הזה
הייתה נשענת לאחור ופותחת בנאום השמור ליום הזה
ואומרת –

ילדי האהוב, או ילדתי במקרה של הבנות
הגיע הזמן שלכם לצאת לעולם, להכיר בעובדות
והעובדה החשובה ביותר שחכיתי עד היום לשתף
היא עובדה שהשתדלתי עד היום לטשטש

אתה זוכר כשהייתם קטנים ילדי גן
והייתם חוזרים הביתה ומספרים לי שרן
הוא חטף ולקח והרביץ ושרט
והגננת לא אמרה לו כלום אפילו שהוא עשה את זה פעם ועוד אחת

ואחר כך בבית הספר הייתם חוזרים לפעמים אפילו בוכים
ואומרים שזה לא פייר ושאתם לא מבינים
למה זה ככה ולמה דווקא הילדים השחצנים
למה להם יש המון חברים וכולם סביבם מקרקרים
ומותר להם לעשות מה שבא להם אפילו לדבר לא יפה
ואף אחד לא מעז לצאת נגדם לפתוח את הפה

ובתיכון אותו דבר הייתם בקול בוגר קצת יותר אומרים
חוזרים הביתה לעיתים בדמעות לפעמים קצת סמוקים
ואורמים שהחיים נו הם לא פריים שככה זה לא צריך להיות
שאם אתם משקיעים אז אתם אמורים לראות פירות

ואם אתם נחמדים אתם אמורים להצליח
ואם אתם טובים לאחרים זה אמור להוכיח
את עצמו ואת עצמכם ולעשות את החיים שלכם
לטובים יותר מאלה שעושים מה שבא להם בלי להתסכל
לצדדים, קדימה אחורה ולשאר הכיוונים
עושים דברים לא יפים, לא נכונים, לא הוגנים

ובכל פעם ילד שלי, ילדתי שלי היפה
אתם זוכרים איך הייתי מעבירה על ראשכם לטיפה
ואומרת שזה בסדר, שיהיה בסדר, שתמשיכו בדרך הזו
שתהיו אנשים הוגנים והחיים יגמלו לכם באותו אופן שבו
אתם מתחייסים אליהם, בטוב לב, בחיוך בדרכי נועם ושלום
וזה בסוף יביא אתכם למקום שבו תרצו להיות, להגשים כל חלום

אז היום, בגיל שמונה עשרה, אולי שמונה עשרה ויום
אני רוצה לומר לך ילד שלי, לך ילדתי שעד היום
נו, אולי שיקרתי, אולי קצת סיפרתי סיפורים
אולי רציתי שתמשיך להאמין בזה קצת גם בשבילנו הבוגרים

אבל עכשיו אין לי ברירה ותיכף אתה יוצא אל העולם
ואני חייבת, הערב, אחרי הגלידה והשוקו המתוק והחם
לומר לך את האמת ולצערי לשתף אותך בעובדות החיים
שהם הרבה פעמים, לא פעם, לא פעמיים ובעצם הרבה יותר פעמים
לא פיריים, לא הוגנים, לא גומלים לנו על התנהגות טובה ועל מאור פנים
ואפילו להיפך יש מצבים שאנחנו אוכלים קש וכמעט נחנקים

אבל
בכל זאת, ביום ההולדת הזה אחרי עובדת החיים העצובה הזאת
אני רוצה לבקש ממך ילד שלי, שלמרות הכל ובכל זאת
תמשיך להיות ככה, לפעמים אפילו תושיט את הלחי השנייה
ורק אל תצפה שהעולם והחיים לא ינסו בכל זאת להעיף לך סטירה.

כתיבה יוצרת

כותבת סיפורים

נעים מאוד. רותי לקס, כותבת סיפורים.

עוד לא סופרת. קשה לי עם המילה הזו שנתפשת בעיני ככזו ששייכת לגדולים, טובים ומוכשרים כל כך, אבל אני כן מספרת וכותבת סיפורים.

יותר מכל אני אוהבת לכתוב על אנשים, מכאן ועכשיו ומהיסטוריה הקרובה והרחוקה. אנשים, עם רגשות, חלומות, מאבקים פנימיים וחיצונים. בני אדם.

לפני קצת יותר משנה (משבר גיל ארבעים?) אזרתי אומץ והחלטתי להוציא את זה החוצה.

הבנתי שהגיע הזמן. כתבתי וערכתי ושוב ערכתי ואחר כך חתמתי על הפצה עצמאית וככל שהתקדמתי שקעה גם ההבנה שאני הולכת על זה.

לקחתי נשימה עמוקה והבנתי שזהו זה, קפצתי למים, חציתי את הקווים, או כל מטאפורה שחוקה אחרת שמתארת את הרגע שבו אנחנו סוף סוף מעיזים.

התוצאה הייתה ספרי הראשון שנקרא "עד שתגיעי למקומה".

eb90b-inal_1

הבלוג הזה מוקדש למחשבות המלוות את תהליך הכתיבה היום יומי , לסיפורים קצרים שצצים להם מדי פעם לחלקים מתוך הרומנים הבאים, כולם מלווים אותי בדרך, מלמדים אותי להפוך לכותבת סיפורים טובה יותר.