זולגות הדמעות בעוצמה

אירועי היום הלאומיים והשתתפות בלוויה ברמה האישית, הזכירו לי שהגיע הזמן להודות בפה מלא ועיניים אדומות - שקוראים לי רותי ואני מהצד של הבוכים. אני בוכה בסרטים, ספרים ושירים, וגם כשאני מקריאה איזו ברכה אישית למישהו שחשוב היה לי לומר לו משהו בחרוזים. אני כמובן בוכה גם באירועים אמיתיים עצובים וגם שמחים. וכך אפשר בקלות לתפוס אותי... להמשיך לקרוא →

מודעות פרסומת

חינוך מחדש

במהלך לימודי התואר השני בייעוץ חינוכי לפני אי אלו שנים, החלטתי יום אחד כי למרות ואולי דווקא בגלל החזות הדתית שלי, אני רוצה להיכנס לכיתות י"א בתיכון מאד שבו עבדתי ולהעביר לתלמידים תכנית שלמה שעסקה בחינוך מיני. הרעיון של הסטודנטית הדתייה התקבל בתחילה בחצי חיוך וחצי תימהון, אבל אחרי שבניתי את התוכנית ושכנעתי את מי... להמשיך לקרוא →

הבלתי נשכחים

בלי כל כוונה מוקדמת אני מוצאת את עצמי לאחרונה הולכת ומגבשת רשימה. קצת דומה לזו שמופיעה בספר החדש 'אנשים שצריך לשכוח', אבל אמיתית לגמרי  - רשימת האנשים שאנשים נורא רוצים לשכוח. זה מתחיל בשיחה שבה עולה שמו של הספר ואני אומרת שקוראים לו 'אנשים שצריך לשכוח'. בשלב זה מצטעפות עיניו של בן שיחי או עיניה של האישה... להמשיך לקרוא →

השקת הספר – אנשים שצריך לשכוח

השקה. כן לעשות או לא. איפה? מתי? עם הספר הראשון לא עשיתי, עוד לא הרגשתי שנכון. הפעם כבר הלכתי על זה, וביום חמישי האחרון אספתי לערב נשים כמה חברות. כולן מכירות את הכתיבה שלי, הרבה מהן לוקחות חלק בהתלבטויות ובאתגרים השלובים בשילוב הזה של כתיבת ספרים בתוך החיים היום-יומיים ואני אסירת תודה על הנכונות לשמוע... להמשיך לקרוא →

אחסון ב-WordPress.com. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑