אנשים שצריך לשכוח

ספרי השני נקרא "אנשים שצריך לשכוח".

הספר מספר על מיכל ושירה, חברות ילדות החולקות זיכרונות נעורים רגילים לצד חוויה טראומטית ולא רגילה כלל.
חיבור מחודש בין השתיים נותן לשתי החברות הקרובות הזדמנות חוזרת להתמודד עם הפצע הצורב, שנותר פתוח, ולהתעמת עם
העבר הכואב.

“שירה, תכירי את הרשימה שלי, רשימת ‘האנשים שצריך לשכוח’. ככה קראתי לה ביום שהתחלתי לכתוב אותה,״ מיכל הסתכלה עליי והתיישבה שוב בכיסא שמולי,
מוכנה להקריא את הרשימה הכתובה על דף צהוב ועייף, “היא ארוכה, אני מזהירה אותך מראש,״ הוסיפה. ״אני בטוחה שהיא לא ארוכה מספיק,״ אמרתי.

cropped-bookcover.jpg

חלקו הראשון של הספר נקרא – 'במכתבים' וכך הוא מתחיל: 

אל: מיכל דניאלי
נשלח: 20 ליולי 2013 21:00 PM
מאת: שירה בן דוד
נושא: מה שלומך?

הי מיכל,

מוצאי שבת. הערב שאחרי סופשבוע של מחשבות. כל השבת וגם בימים שקדמו לה חשבתי על הפגישה שלנו. היא לא יוצאת לי מהראש, אז אני מנצלת את כתובת המייל שהשארת אצלי ומשתפת אותך במחשבות שלי. הרגשתי שהכל עדיין שם, החיבור שהיה בינינו כשהיינו נערות עדיין חי ולא התפוגג ונעלם למרות השנים הרבות שחלפו. ובגללו אני מעזה ושואלת אם תרצי להיות שוב חברה שלי. כן, אני מרגישה כמו ילדה עם צמות וחצאית ג'ינס ארוכה בכיתה ה' שמציעה חברות לילד שהיא חושבת עליו כבר חודשים, אבל בניגוד לערן ההוא שאמר לי לא בכיתה ה', אני מקווה שאת תסכימי לחזור להיות איתי בקשר והמבוכה תהיה משתלמת.

שירה

אל: שירה בן דוד
נשלח: 25 ליולי 2013 16:00 PM
מאת: מיכל דניאלי
נושא: מה שלומך? Re:

שלום שירה,

שלומי טוב. הייתי צריכה כמה ימים של חשיבה לפני שעניתי, אבל בסוף החלטתי שיהיה נכון לנסות כי גם אותי הרעידה הפגישה שלנו באמצע שדה התעופה.אם הייתי נשארת דתייה הייתי אומרת שזו לא יכולה להיות רק יד המקרה שהתערבה וגרמה לכך שהלכנו לאותם שירותים באותו זמן בתוך כל 'הקנדי' הזה ולא רק היא זו שעזרה לי לזהות אותך, למרות השנים ולמרות המאמצים לשכוח.

אבל ב"ה, תודה לאל, בסיעתא דשמיא, טפו טפו טופ, (מקווה שלא שכחתי אף אחד) אני מזמן כבר לא בקטע, אז אני מוותרת על קו המחשבה הזה ופשוט משלימה עם זה שזה קרה וזורמת עם היוזמה שלך לעשות ניסיון לדבר זו עם זו עוד קצת. לפחות וירטואלית.

בואי ננסה ככה, בכתיבה, נראה לאן זה יוביל אותנו. 'בלי חוטים מחברים' כמו שאומרים באנגלית.

בתור התחלה וכדי לשבור את הקרח שבטח הצטבר ביננו במשך עשרים וארבע שנים תרשי לי לפתוח בשיחת בנות רגילה ולומר שאת נראית מצוין. אולי אמרתי את זה גם בעל פה, אבל בחיי שלא הייתי נותנת לך יותר משלושים וחמש. גם עם המטפחת הסמלית שמונחת לך על הראש והחצאיות שאני מבינה שאת ממשיכה להסתובב איתם ברחבי העולם, גם עם כל התחפושות הזאת, את עדיין נראית מצוין.

איך את עושה את זה? כנראה שיש לכם מכוני כושר טובים בארץ או שפשוט הפסקת לאכול אחרי שעזבתי? מה שזה לא יהיה, אני מודה שאני מקנאה. אצלי זה כבר לא מה שהיה פעם. מצד שני, אולי בעצם מאז מה שקרה ,אני כולי, מבחוץ ומבפנים, לא מה שהייתי פעם בשום תחום, ככה שזו עסקת חבילה. לא יודעת.

מה שלום גיא? הילדים? שלושה אמרת, נכון?  מקווה שאני זוכרת ושכולם התגעגעו אליך. איזה אומץ היה לך לארוז תיק ולהחליט לנסוע לבד לשבועיים לניו-יורק. נראה לי שזה משהו שכל אישה בסביבות גיל ארבעים צריכה לעשות. לטובת האנושות ובני הזוג שלנו הייתי ממליצה להכניס את זה כתרגיל חובה בקורס "נשים בנות ארבעים – דרכי התמודדות".  אגב אם הייתי מודיעה שאת פורצת לשבועיים לעיר שלי הייתי חוסכת לך הוצאות ומלונות ומכריחה את אדם, המתבגר והעצבני שגידלתי ועכשיו אני חיה איתו בלית ברירה, לארח אותך יפה כשאני בביקור מולדת, ובימים שהוא אצל אבא שלו אפילו הייתה לך דירה פרטית בלב מנהטן. חבל.

בכל מקרה, אם וכשתהיה עוד הזדמנות, מבטיחה לארח אותך כאן. אני לא מתכוונת להגיע ארצה בזמן הקרוב. הטיסה הזו הורגת אותי ואני חוזרת תמיד עם ג'אט לאג מטורף, כאבי לב וזיכרונות מיותרים.

מיכל

אל: מיכל דניאלי
נשלח: 26 ליולי 2013 17:00 PM
מאת: שירה בן דוד
נושא: חזרה לשגרה

הי מיכל

פותחת נושא חדש בכותרת כי אחרת זה יוצא מסורבל. שמחתי מאד לשמוע ממך בחזרה. חששתי כמובן שלא תעני לי. 'יש לך סיבה מוצדקת', כמו שהיו אומרים בשיעורי ספורט באולפנא  ומתכוונים למחזור או כאבים שקשורים אליו.

גיא והילדים בסדר גמור. נכון, יש לנו שלושה: ארז, תמר ואורן. תמר מתעקשת שיקראו לה תמי בערך מגיל שלוש ואנחנו זורמים איתה למרות שזה פוגע קצת ברעיון של השמות שלהם שנבחרו בגלל שכולם נולדו בסביבות ט"ו בשבט והחלטנו לתת להם שמות של עצים חסונים.

ארז בן עשר ותמי ואורן בני שש וחצי, כמו שהם מקפידים לומר, וגיא הסתדר איתם יפה מאד בזמן שטיילתי בעולם. הוא הצליח להשתלט על העניינים באופן מרשים יחסית לגבר שנשאר פתאום לבד כי אשתו עוברת משבר ארבעים בגיל ארבעים ושתיים, ומחליטה לנסוע לניו-יורק כי 'היא כבר ממש זקנה ואף פעם לא הייתה שם'.

קצת להרגיע אותך בעניין האומץ שלי, הכוונה המקורית הייתה שניסע גיא ואני ביחד אבל מסתבר שלא מייצרים יותר סבתות מהזן שמוכן לקחת על עצמו שלושה ילדים קטנים לתקופה ארוכה ואני לא הייתי מוכנה לוותר ומאד רציתי לנסוע, אז יצא שנסעתי לבד.

נהנתי מניו יורק שלך מאד. אולי בגלל שזו הייתה הפעם הראשונה שלי, אולי בגלל שהייתי צריכה להתנתק מהכל והעיר הזו היא המקום הכי מתאים להעלם בו, ואולי הכל ביחד. בכל מקרה היה לי טיול מקסים  למרות שהייתי לבד, ואת מכירה אותי, אני בכלל לא טיפוס של לבד.

הייתי בכל המוזאונים, טיילתי בפארקים וברחובות ואפילו הלכתי לראות מחזמר בברודווי. ישבתי לבד בתוך הקהל האמריקאי הגדול והתמוגגתי. מהתלבושות, הצלילים, התפאורה, העוצמה ובעיקר ומהעובדה שבפעם הראשונה בחיי יצאתי לבד למקום כזה. בלי גיא שיחזיק לי את היד או חברה שתשב לידי ותרכל איתי על השחקנים והצופים בשורה שמתחת.

חזרתי מהטיול הזה כמו בן אדם חדש, אני חושבת שאפילו גיא שדאג מאד ופחד שאני לא אסתדר, מודה עכשיו שזה היה צעד חכם ושחזרתי אחרת. יש לי כח לחיים שלי, החיים שכוללים שלושה ילדים, בעל ועבודה.  לקחתי מרחק בשביל להכניס דברים לפרפורציות וכנראה שזה עבד. כשהייתי שם אצלכם, הבנתי שאם אני אתייחס לדברים אחרת הם באמת יהיו אחרים ואם אני לא אתרגז על גיא על כל שטות ולא אצפה מהילדים שלי להיות מושלמים, כולם יהיו יותר מרוצים. מצד שני אולי שמעתי יותר מדי הרצאות על חשיבה חיובית בתקופה האחרונה ומשהו בכל זאת חלחל בזמן שהיה לי קצת שקט לעצמי. מי יודע. בכל מקרה זה היה נכון וזה היה בזמן ואני שמחה שעשיתי את זה.

ומה שלומך מיכל?  סקרנית לשמוע יותר. הבנתי ממך בפגישה שאת ויואל כבר לא יחד. עשר שנים. מותר לשאול למה למרות שזה באיחור של עשור? ואדם המתבגר העצבני, בן כמה הוא?  איזה נחמד שיש לך ילד כל כך גדול.

אגב תודה על המחמאות  על איך שאני נראית, לא בטוחה שאת צודקת אבל שמחתי לשמוע. גם את נשארת אותה גינגית שכולם סובבו אחריה את הראש, בהתחלה בגלל הגוון המיוחד של השיער ואחר כך בגלל שהיה בה כל כך הרבה מעבר לזה.

איך זה שעשר שנים אחרי יואל את עדיין לבד. זה בטח משהו שאת עושה? אני צודקת או צודקת מאד?

שירה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s