מאמרים, תמיד היית כזאת

מסגור מחדש

ערב שבת
ואני משתדלת, לקראת השבוע המתקרב
לעשות שימוש באחד הכלים המחשבתיים החביבים עלי – מסגור מחדש
או בלעז – reframing
כי הוא מתאים במיוחד לאנשים רגישים מאד, ועוד יותר לאנשים רגישים מאד
דקה לפני שהם חייבים לשבת לשולחן הסדר עם דודה צילה מנתניה שהקושייה העיקרית שהיא מתעקשת לשאול אותך בכלל שנה,
היא למה את לא מתחתנת ולענות בו זמנית שאת בררנית מדי לטעמה.
אז רגע לפני החוויה המשכרת חושים הזו, על ארבעת כוסותיה
אני "מדברת לעצמי" לא מעט
ומשתדלת למסגר מחדש את החוויה המתקרבת.
למשל להתייחס לדברים הנהדרים שצפויים חוץ מדודה צילה
לילדים הלבושים חגיגי
לבית המסודר באופן הזה רק פעם בשנה
לחופשה מהעבודה
ליכולת אולי לגנוב זמן לכתיבה
לכל אלה
שעושים לי מסגור מחדש, שמים את דודה צילה בפרופורציות שבהן היא צריכה להיות
בפינת השולחן, על כיסא הפלסטיק הכי לא נח שיש
ומאפשרים לי לתפוס את התמונה כולה, בתוך מסגרת חדשה, ורודה ונעימה הרבה יותר
שבת שלום ואוטוטו חג שמח!

flower-frame-1170568

כללי, תמיד היית כזאת

צברים רגישים מאד

פרק רביעי בפודקאסט שאני ממששש נהנית להקליט…

http://www.icast.co.il/hsp

ובפרק הזה – על איך זה להיות רגיש מאד בחברה הישראלית המחוספסת והקוצנית לא אחת, על ההתמודדות היחודיות רק לנו כאן, ולסיום מעט אופטימיות זהירה לגבי היכולת שלנו, הישראלים, לקבל יותר ברגישות – את הרגישות.

מוזמנים להאזין – והפעם עם קישור ישיר לפרק:

http://pod.icast.co.il/…/ff3034bf-e0f0-45a4-a464-0d7c692c2e…

תמיד היית כזאת

חג גדול (לא לכל) הילדים

במיוחד לפורים – פרק שני בפודקאסט שלי בנושא "אנשים רגישים מאד"

והפעם על ילדים רגישים (וקצת גם על מבוגרים רגישים) והקושי שלהם עם החג הזה של הרעשנים והתחפושות. מוזמנים להאזין:

http://www.icast.co.il/default.aspx?p=Podcast&id=534382&cid=534600

KONICA MINOLTA DIGITAL CAMERA

כללי, תמיד היית כזאת

איך זה מרגיש להיות רגיש

פודקאסט – מכירים?

סוג של תכנית רדיו עצמאית

 

במקרה שלי – על אנשים רגישים מאד
במקרה שלי – פרק בשבועיים 

מתוך כוונה לשתף ולענות לשאלות המרגשות שמגיעות אלי
בעקבות הספר האחרון

אז זה עמוד ה"תכנית" – הפודקאסט:

http://www.icast.co.il/default.aspx?p=Podcast&id=534382

וזה הקישור ישירות לפרק הראשון שעלה היום – 'איך זה מרגיש להיות רגיש':
 

כתיבה יוצרת, תמיד היית כזאת

ילדה רגישה מאד

אז אני מסתובבת ומדברת בימים האלה בעיקר על דבר אחד – על רגישות.

על אנשים רגישים מאד, שהיו פעם ילדים רגישים מאד ונערים רגישים מאד והרבה פעמים יוצא להם גם, כי ככה זה עובד העניין הזה של גנטיקה, לגדל ילדים רגישים מאד שוב, ממש מהתחלה.

ואני מקריאה מתוך הספר החדש לי ואני והנשים המקסימות שמגיעות לדבר  על זה – משוחחות על הרגישות, על מה זה בעצם אומר ובעיקר על מה ניתן, צריך וכדאי לעשות.

ובין הסיפורים שאני מספרת, שמופיעים כולם בספר, ישנו למשל הסיפור הזה, על הנערה בת השמונה עשרה שרצתה כל כך לטוס לאמריקה הגדולה ולא הבינה בכלל מאיפה פתאום, בלי שום קשר, הגיעו כאבי הבטן, ומה פתאום עכשיו, והיא ממש בסדר הרי:

"בת שמונה עשרה הייתה כשזכתה בלוטו של משלחות הנוער ועברה את כל המבחנים הנדרשים כדי להיות אחת משישים בני נוער המתפזרים בעולם לחודשיים ומספרים לבני נוער מקומיים על ישראל מתוך העיניים הצעירות, עיני הנעורים. כדי לייצר הזדהות, אמרו להם, כדי לגרום לנער האמריקאי בניו ג'רזי להבין שכולנו רק רוצים לחיות את החיים, לקום בבוקר לבית ספר, לצאת בערב עם חברים, זה הכול. והיא התרגשה מאוד מהנסיעה ורצתה כל כך לנסוע, וגם קנתה לעצמה מזוודה סגולה חדשה, והייתה מוכנה לגמרי וגאה שבחרו בה, ואז החלו כאבי הבטן. סתם פתאום משום מקום, שבוע לפני הנסיעה, בכל בוקר הייתה מתעוררת ככה, מתפתלת, לא מבינה מאיפה הגיע כל זה, הולכת פעם ופעמיים ואפילו שלוש לרופאת המשפחה המסורה, שבהתחלה בדקה ושלחה אותה לבדיקות דם ובדקה שוב ואמרה שהכול תקין ושאלה אם יש משהו שמכניס אותה ללחץ עכשיו. והיא אמרה שלא, מה פתאום והכול בסדר ואיזה יופי שבעוד שבוע היא אמורה לטוס לארה"ב לחודשיים לייצג את המדינה.

"וזה לא מלחיץ אותך?" ד"ר אגמון שאלה.

והיא אמרה שלא ושהכול בסדר ושהיא שמחה ומחכה לזה מאוד. אבל הכאבים לא הרפו ועוד יום ועוד אחד, והיא כבר לא ידעה אם תוכל ככה לנסוע, ויומיים לפני הנסיעה דיברה עם רבקה שהייתה אחראית על המשלחת ואמרה לה שהיא מרגישה נורא לא טוב ולא יודעת מה לעשות.

"בואי נחכה לרגע האחרון ונראה," רבקה החליטה בשבילה, מקווה ביחד אתה לטוב, לבריאות תקינה מתחדשת שתאפשר לה לעלות על המטוס יחד עם כולם, ובינתיים החליטה לנסות לקחת את הטבלייה ההיא, זו שאמרה לה ד"ר אגמון לקחת, זו עם הצמחים, "שירגיעו אותך מעט אם במקרה את בכל זאת לא רגועה," כך אמרה ד"ר אגמון, והיא, שלא אהבה לבלוע דברים חדשים כי תמיד חששה מפני החדש, החליטה הפעם שאין ברירה וזה או הצמחים המרגיעים או הנסיעה כנראה, למרות שלא חשה לחוצה בכלל ורק נרגשת ומצפה מאוד.

בערב בלעה ובבוקר היא קמה כמו חדשה, אחרי שישנה מצוין כמו שלא ישנה כבר לילות, מאז שקיבלה את התשובה החיובית וידעה שהיא עומדת לנסוע, כך נזכרה.

"אז אולי באמת הייתי קצת בלחץ," אמרה לעצמה בזמן שארזה את כדורי הפלא הצמחיים בתיק כלי הרחצה השחור שכבר היה מונח במזוודה הסגולה החדשה, "אולי באמת, אבל רק ממש קצת," המשיכה לדבר אל עצמה, "רק ממש מעט."

ruthy1

 

כתיבה יוצרת, תמיד היית כזאת

תמיד היית כזאת / רותי לקס

שמחה לשתף כי ספרי השלישי – "תמיד היית כזאת" יצא לאור במהדורה מודפסת ראשונה.

הספר עוסק בהתמודדות של אסתי שלו, שבעצם אינה שלווה כלל, עם משבר תעסוקתי המוביל למשבר נפשי ובסופו של דבר מעמת את אסתי עם אחד הפחדים הגדולים ביותר שלה – החרדה.

ניתן לרכוש את הספר ישירות  כולל הקדשה,
באמצעות מייל חוזר לכתובת הזו (ruthie.lax@gmail.com)

עלות הספר המודפס – 50 ש"ח + 10 שקלים דמי משלוח במידת הצורך.

הספר ישלח אליכם בדואר או יועבר עצמאית במידה ואתם מתגוררים במודיעין והסביבה.
את התשלום ניתן לעשות באמצעות העברה בנקאית, צ'ק או מזומן.

בנוסף ניתן לרכוש את הספר הדיגיטלי והמודפס בכרטיס אשראי – בחנות הספרים אינדיבוק בקישור הבא:
http://imappy.co.il/shortlink/zsSAW

cover