כללי

להיות רות

בגדול תמיד רציתי להיות
יעל או מיכל
הן תמיד היו יותר יפות, יותר מוצלחות
יותר חכמות
ואף אחד לא קרה להן "רותי סמרטוטי"
ועל השמות שלהן היו תמיד רק שירים יפים, נוגעים ללב,
הירואיים אם תרצו
ורק אני עם הרותי הזה, שאף פעם לא לגמרי חיבבתי.

אף פעם
עד שהיא הופיעה בחיי,
איפה שהוא בשנות העשרה המוקדמות
כשהיינו כבר גדולים מספיק או בעיני עצמנו מאד
והיינו נשארים שם במתחם בתי הכנסת בשכונה עד שעות הבוקר המוקדמות
ומנומנמים למחצה מצטרפים לאחד המניינים המוקדמים
יושבים ועומדים חליפות לאורך תפילת הבוקר של החג הזה
ובין התפילות גם מאזינים לבעל הקורא, הקורא בקול צלול עם שחר
את סיפורה של רות

ואז זה קרה
אז התאהבתי בה לראשונה
בין ערפילי הבוקר
עייפה מלילה של לעשות את עצמי לומדת
הייתי הפעם מקשיבה באמת, לסיפור הזה על האישה ההיא
שבדרכה שלה, לגמרי שלה
בלי מרפקים, בלי להפעיל קשרים, בלי להגיד שהיא הבת של,
ושהיא הייתה אשתו של ושמגיע לך יחס קצת יותר מכובד מזה
באיזה שהוא שקט פנימי שהרשים אותי כל כך
הלכה בדרך של עצמה, אחרי חמותה, אחרי מה שנראה לה נכון
ובסוף אפילו קיבלה את הסוף הטוב שהגיע לה כל כך

וזהו
מאז אני אוהבת אותה מאד
ובכל שנה מחכה לרגע הזה שבו מקריאים בקול רם את הסיפור ההוא שלה
ובכל פעם אומרת לעצמי שאולי אני לא יעל או מיכל
אבל שלהיות רות זו חתיכת זכות…

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s