את לא מחליטה עלי

בכניסה הביתה היום עדכנתי את בני הצעיר שאחד החברים שהיה אמור להגיע לבוא אליו לא יוכל להצטרף אלינו – כי הוא נענש.
הילד התבונן בי לרגע במבט מוזר ואני לא הייתי צריכה לשאול איזו מבין המילים שזרקתי לעברו הרגע אינה ברורה לו.  גם כי ידעתי שהוא שולט היטב במילים חבר ולבוא וגם, כי בתור אחד ההורים של האיש הצעיר אני יודעת עד כמה מעט הוא שומע או מכיר מגוף ראשון את המילה – נענש.

1003003_57144644

כן, אני מודעת לעובדה שהאיש הספציפי הזה, הוא בחור נח מאד. אני יודעת שיש מקרים שבהם ענישה היא בהחלט אחד האמצעים שצריך להפעיל ובכל זאת קשה לי עם זה. וזה לא הם, הילדים, זו לגמרי אני שלא מסתדרת טוב עם הפעלת כח ואילוץ של מישהו אחר, גם אם המישהו הזה הוא ילד שאני עושה כמיטב יכולתי לחנך ולהוציא לעולם בגיל מסויים כמבוגר שמבין עניין.

וכאמור זו אני שנוטה הרבה יותר לצד של להסביר, לשכנע, לגרום להם לרצות לעשות את הדבר הנכון והרבה פחות לאמצעים אחרים. אני הרבה יותר גזר ממקל, אני חושבת. אני  מאמינה באמת ובתמימות אולי שכשמישהו, גם אם הוא בגובה מטר וקצת, עושה דברים מתוך רצון, ואפילו קצת בחירה, הוא עושה אותם טוב יותר מאשר תחת כל איום שהוא, משכנע ומוצדק ככל שיהיה.

אז אני יודעת שאני כנראה לא לגמרי צודקת וגם יודעת שלכל מסלול הורות ישנם רווחים ומחירים ואני בוחרת לשלם את המחיר של הורות מענישה פחות ומסבירה יותר – ולקוות שבחרתי את המחיר הנכון.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s