חינוך מחדש

במהלך לימודי התואר השני בייעוץ חינוכי לפני אי אלו שנים, החלטתי יום אחד כי למרות ואולי דווקא בגלל החזות הדתית שלי, אני רוצה להיכנס לכיתות י"א בתיכון מאד שבו עבדתי ולהעביר לתלמידים תכנית שלמה שעסקה בחינוך מיני. הרעיון של הסטודנטית הדתייה התקבל בתחילה בחצי חיוך וחצי תימהון, אבל אחרי שבניתי את התוכנית ושכנעתי את מי שקיבל שם את ההחלטות שאני רצינית בעניין, הם אפשרו לי להתחיל ללמד ואחר כך גם להמשיך, והחיבור בין הדתייה לנושא הרגיש התקבל בהדרגה כלא רלוונטי.

מאז עברו שנים ואני הייתי ברובן פחות יועצת חינוכית ויותר אמא ואחר כך עורכת אתרים, אבל כפי שקורה לעיתים, החיים הם שלוקחים אותנו שוב לאותם צמתים. כך יצא שלאחרונה כתבתי ספר שעוסק באותם נושאים מזווית אחרת, אלימה יותר וחביבה הרבה פחות ומאז אני מוצאת את עצמי שוב משוחחת על אותם נושאים, הפעם עם מי שקראו את הספר, עם יועצות חינוכיות, עם אימהות.

בשיחות האלה אני אומרת את מה שניסיתי לומר גם בספר – על מניעה, על התמודדות ועל מה שביניהן.

stop-sign-1441648-m

  • אאני מדברת על זיהוי של נורות אדומות
  • על הדרך בה הסביבה יכולה להבחין במה שהתרחש ואחר כך לעזור למי שחוותה פגיעה או תקיפה
  • על החברה הטובה שנמצאת ליד אותה נערה וגם היא לא יודעת איך לנהוג ובוחרת לעיתים להתעלם
  • על האמא שרוצה למנוע מהבת שלה להיפגע
  • ועל גברים בכל הגילאים שצריכים לדעת ולהבין איפה עובר הגבול בדיוק ולא סנטימטר אחד אחריו.
מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s