סיפורי בני-עקיבא

adio tape

חיפה. מוצאי שבת ארגון. שלהי שנות ה-80 של המאה הקודמת. מרבית ההצגה של הילדים בני העשר וחצי שהדרכתי בהתלהבות הייתה מבוססת על קלטת אודיו ישנה אחת ותנועות שפתיים מתאימות.

אחרי חודש של עבודה והתרגשות ניכרת מצד כל המעורבים, הכנסתי את הקלטת המוכנה לטייפ השחור והישן ולחצתי על play. השיר "אמא אדמה" של אריק איינשטיין דווקא התחיל להשמיע כמה צלילים ברורים והילדים על הבמה מילאו את חלקם בעניין אבל אז זה קרה. חרחור לא ברור, צלילים של סליל מסתבך והקול נדם. ההצגה עמוסת החזרות נקטעה כבר בתחילתה. ניסיונות השיקום של הקלטת המסובכת הביאו לקריעתו הסופית של פס קול המחזה.

הילדים בכו קצת. אני הרבה, ומנחי הערב, שידעו שבכל זאת ההצגה חייבת להימשך, כבר הציגו את שכבת הגיל הבאה, שבמזל לא ביססה את כל המופע שלה על קלטת אחת וטייפ פגום.

היום זה אחרת.

לרשותם של דור תנועת הנוער הנוכחי עומדים אמצעים טכנולוגיים שלא מביישים אנשי צילום, הפקה ועריכה מקצועיים. הם מצלמים סרטונים ותמונות, משתפים ומפיצים לעולם בקלות לא הגיונית, ומסתובבים על הבמה כאילו נולדו עם מדונה בפה.

זה נכון. הם אחרים ובכל זאת, בכל פעם שאני הולכת לראות אותם בסיומה של השבת הזו שסוגרת חודש של פעילות יום יום בתנועה, אני מבינה, שלמרות שיש להם מצלמות דור שלישי, וואסטאפ ופייסבוק כדי להתעדכן והם נראים הרבה יותר מתוחכמים מאתנו בזמנו, למרות כל זה הם עדיין ילדים ונערים טובים, שמדברים על ערכים, על עזרה לאחר, קבלת השונה, האהבה למדינת ישראל וכל אותם דברים שספגנו וינקנו בתנועת הנוער, וממשיכים ללוות אותנו גם היום לכל מקום שאליו מובילים אותנו החיים.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s