איש אובד

גם הבוקר מצא את עצמו מתעורר לעוד יום של כלום, בדיוק כמו אלה שבאו לפניו.

בהתחלה עוד היה שואל את נירית אם היא רוצה שיפזר את הילדים. היה קם, מארגן אותם לבית ספר ומסיע אותם בסבלנות, כל אחד למקומו. אבל גם את היכולת הזו לקום בבוקר  ולהיות יעיל איבד אחרי שנה וחצי של אבטלה. כשאתה יודע שכלום לא מחכה לך אחרי שאחרון הילדים יטרוק את דלת המכונית, הפסיק לקום ביחד איתם ונתן לנירית לשאת גם בעול הזה, בלעדיו.

נירית עוד ניסתה לבקש מדי פעם, בימים שהייתה צריכה להגיע לפגישה חשובה, שיעזור בכל זאת, אבל הוא כבר לא היה מסוגל, והיא הבינה וגם ראתה את העצב שהלך ומתפשט על פניו המתארכים של בעלה, ככל שנקפו הימים ועבודה לא נראתה באופק.

לפעמים ברגע הראשון, כשהיה מתעורר, נדמה היה לו שהוא בכל זאת עדיין עובד, שיש לו בשביל מה לקום בבוקר, שעוד מעט יתלבש, יכנס למכונית הנוחה, שגם אותה נאלץ להחזיר, ומשם למשרד שחלק עם שני חבריו הטובים, ירון ועמית, לעוד יום רגיל של עבודה, ישיבות, ארוחת צהריים ושגרה.אבל אז, ממש דקה אחר כך, היה נזכר במציאות החדשה והעגומה, שלו ושל נירית והילדים, והחשק לקום מהמיטה היה חומק ממנו והלאה. נירית וגם אחרים היו אומרים לו כל הזמן שעברו רק שבעה חודשים, שיהיה בסדר, שאין סיבה שעם מקצוע הייטקיסטי כמו שלו הוא לא ימצא משהו, כלשהוא. אבל הוא דווקא הרגיש, במעט הראיונות שהיה הולך אליהם, שהמצב לא פשוט, ושרוב החברות מוטרדות יותר בשאלה את מי לפטר מאשר בחשיבה את מי ואם בכלל להעסיק.

והיה גם העניין הזה של להסביר למה פטרו אותו והצורך להוכיח שלמרות הפיטורין הוא עובד טוב ומוצלח. בכל פעם כשהיה יושב מול מראיין ומוצא את עצמו מתפתל ומסביר שהיו קיצוצים, התייעלות כמו שהם קראו לזה, ושפטרו עוד עשרים עובדים. הוא ידע שזה לא משכנע ושבכל זאת היו אחרים שלא פוטרו, אבל לא הייתה לו ברירה. הוא היה מוכן לומר ולעשות הכל כדי למצוא את עצמו שוב במעגל העובדים, ולא מובטל לא יוצלח שאין לו מושג איך אחרי שיתמוססו להם דמי אבטלה, ימשיך לפרנס את אשתו וארבעת ילדיו.

ככה זה היה וככה הרגיש בחודשים האחרונים, רק כל יום היה עצוב טיפה יותר, וכל יום הרגיש מעט יותר עד כמה הוא לא שווה כלום, ושזה לא יסתדר אף פעם כנראה אם לא קרה משהו טוב עד עכשיו. אבל באותו בוקר ההרגשה הקשה והחודרת הייתה איומה באופן מוחשי, כמעט נוכחת בחדר לצידו, מביטה בו במבט מזלזל, מזכירה לו עד כמה הוא חסר תועלת, עד כמה אין בו צורך יותר. הוא לא יכול היה לשאת את נוכחותה לצידו והחל להתלבש, אחר כך נכנס למטבח והכין לעצמו את כוח הקפה הרגילה, עם כפית סוכר שטוחה והרבה חלב, ופתאום הבין מה הוא עומד לעשות.

המכתב שכתב והשאיר לנירית היה, באופן מוזר, אחד המכתבים שכתב בקלות. הוא, שתמיד לא הסתדר עם מילים וניסוחים, עם שיעורי ספרות לשון והבעה, פשוט ידע מה הוא רוצה לומר לה ולילדים שכל כך אהב. הוא הסביר שהוא אוהב אותם מאד ודווקא בגלל זה הוא לא יכול לשאת עוד יום אחד את המחשבה שלא יוכל לתת להם את כל הדברים שתמיד חלם לתת. הוא התנצל בפני אשתו האהובה ואמר שבגלל שהיא כזו יפה הוא בטוח שמהר מאד יהיה מי שיתפוס את מקומו, אחד שיוכל לפרנס אותה כמו שצריך ולא מישהו כמוהו, שרואה כל בוקר בעיניים שלה את האכזבה ואת הדאגה והחשש ממה יהיה הלאה, למרות שהיא מנסה להסתיר.

כבר אחרי שכתב את הדברים הרגיש יותר טוב. "עכשיו נשאר לי החלק הקל" הצחיקה אותו מאד המחשבה שמה שתכננן לעשות נתפס בעיניו קל יותר מהדברים שכתב למשפחה שלו. הוא נכנס לרכב שנירית השאירה לו באוטו יום 'כדי שיוכל להתאוורר קצת' כמו שהגדירה את זה, ונסע.

ביציאה מהמושב, בדרך לעיר הגדולה ואל הגשר שאותו בחר, ברחוב בו עבר כמעט יום יום, עד לפני כמה חודשים, הבחין שוב באיזה מקום יפה הוא גר, ואיך הכחול של השמים והעצים הירוקים שהקיפו את הבית שלו ושל השכנים יוצרים תמונת נוף יפה ופסטורלית.

ככל שהתרחק מהמושב והתקרב לעיר הסואנת הנוף אומנם הפך פסטורלי פחות אבל הוא דווקא הרגיש רגוע יותר. 'זה מה שאני צריך לעשות, ככה יהיה יותר טוב לכולם' המשפט הזה חזר והתנגן לו בראש כמו שיר טוב שממשיך לזמזם במח לאורך כל היום אחרי ששמעת אותו פעם אחת. ככל שהתקרב ל'גשר שלו' כמו שהתחיל לכנות אותו בינו לבין עצמו לאורך הנסיעה, עלו התבלטויות חדשות שלא חשב עליהם מראש, כמו איפה להחנות את הרכב בתל אביב הבעייתית, ואיך נירית תדע למצוא אותו הכי בקלות. ומה יעשה אם אנשים יספיקו לעצור אותו? יעצור ויקשיב? יתעלם?, 'בכל זאת פעם ראשונה בשבילי' הצחיק את עצמו, 'בזה דווקא אין לי ניסיון קודם' הודה כמו שהיה עושה מול כל המראיינים המעצבנים שראה בחודשים האחרונים כששאלו על ניסיון העבר שלו ונגעו בתחומים חדשים שעדיין לא הכיר.

בסוף הוא מצא חנייה דווקא די בקלות ואפילו ממש קרוב. 'נראה שהולך לי עם העניין הזה' המשיכו המחשבות לחלוף בראשו, 'זה רק מוכיח שאני צודק'. הוא יצא מהרכב לקח איתו ארנק כדי שיזהו בקלות את מה שיישאר ממנו והלך מהר. שוב עברה במוחו מחשבה משונה על כך שזו הפעם הראשונה שבה הוא הולך מהר לאן שהוא, שהוא לא ראיון עבודה, בכל החודשים האחרונים. חוץ מאשר לראיונות, בכל הפעמים האחרות, כשכבר היה יוצא מהמיטה והולך לאיזה שהוא מקום, היה הולך לאט, ובמין גרירת רגלים, עד שלפעמים היה נדמה לו שהן אלה שמושכות אותו ולא להיפך.

הוא כבר יכול היה לראות את הגשר מרחוק ואפילו להבחין שלא עומדים בסביבה יותר מחמישה אנשים, בשעה כזו של אמצע יום עבודה. ככל שהתקרב שמח לראות שאין בין החמישה ילדים או נשים, שהנוכחות שלהם הייתה מזכירה לו מה הוא משאיר מאחור וגם הייתה מקשה עליו לעשות מעשה שכזה מול עיניים רכות או עדינות. הוא התכוון ללכת מהר יותר ויותר וברגע שיגיע לשם פשוט לרוץ ולקפוץ, אבל אוטובוס שחתך אותו בכביש האט את הליכתו 'וכמעט הרג אותי' חשב וציין לעצמו שהוא טוב בבדיחות מורבידיות, 'יכולתי לעבוד בזה', המשיך באותו קו מחשבה משועשע באופן משונה.

train
כשראה את הגשר מולו החל לראות את ההקרנה הזו של כל החיים, שכולם מספרים עליה. הוא ראה את הבית הקטן בירושלים בו גדל. את אחיו משחק איתו בשלג הירושלמי, את מירי האהבה הראשונה שלו, את החתונה עם נירית, את הלידות של הילדים, ובין לבין עוד תמונות של רגעים מימים רגילים. הוא טיפס על הגשר במהירות של חתול רחוב והספיק לראות את חמשת הגברים שעמדו בתחנה שבמרכז הגשר רצים כדי לתפוס אותו. אבל הם לא היו זריזים מספיק והוא קפץ, מרגיש לעוד רגע אחד את הרוח נושקת לפניו מעל לפסי הרכבת, באמצע תל אביב.

"מיקי, יאללה קום. אני רוצה שאתה תיקח היום את הילדים בכל זאת. יש לי פגישה חשובה עם יפעת ולא בא לי שוב לאחר". נירית? הוא כאן? הוא לא קפץ כרגע אל פסי הרכבת באיילון? "זה היה אחד החלומות הכי ברורים שחלמתי אי פעם" חשב וקם מהמיטה להכין את ארבעת ילדיו לבית הספר ולשמח את אשתו.
עבודה תבוא מתי שהוא, אמר לעצמו בפעם הראשונה מאז שפוטר, אבל החיים נמשכים ואני לא מתכוון לרדת מהפסים או לקפוץ אליהם, צחק.

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s