דינמיקה במזל טוב

השבוע חגגתי עוד יום הולדת בכפייה. זה תמיד ככה אצלי. אני לא באמת מסוגלת ליזום את חגיגות ימי ההולדת של הילדים עם כל הכיתה אצלי בבית. כדי שאירוע כזה יתקיים, הילד החוגג צריך להיות עקשן מאד, להציב בפני אולטימטום מסוג כל שהוא, כמו ההבטחה שיפסיק להכין שיעורי בית, או סתם לעורר אצלי את נקיפות המצפון הקיימות תמידית, על זה שאני עובדת במשרה מלאה.

אבל מדי כמה שנים, עבור כל ילד, מצטרפים יחד עם הגורמים האלה ואני מוצאת את עצמי חוגגת את יום ההולדת, במקרה הזה את יום ההולדת השמיני של צעיר ילדי. 

הגעתי כרגיל מוכנה למלחמה קטנה שעומדת להתרחש. הכנתי להם שלל פעילויות ומשחקים, בחוץ ובפנים, מול מסכים מרצדים וזה מול זה, ולמרות הכל עדיין חששתי מהבאות, או הבאים במקרה הזה (יצאתי בזול והילד ביקש להזמין רק את הבנים).

בשעה ארבע וחצי בדיוק הם נכנסו אחד אחרי השני. כל אחד ומתנת יום ההולדת בידו. ברבע לחמש החלטנו שהגיע הרגע להתחיל ויצאנו לחצר כדי לשחק באחד ממשחקי החוץ שבני הגדול יותר הכין עבורם. ואז כשעמדנו איתם בחצר, הסברנו להם איך משחקים את המשחק המדובר וביקשנו מהם להתחלק לשתי קבוצות, אז הבנתי שקבוצת הילדים העומדת מולי ושאיתה מעביר הבן שלי את היום יום שלו, היא קבוצת חברים טובה במיוחד. בלי לריב, לצאת בהכרזות ובקשות לגבי הדרך בה הם רוצים להתחלק, נעמדו כל הילדים הצעירים האלה מעצמם במעגל ובמה שנראה היה לי מבחוץ כמו טקס דתי קצר שבו הם סופרים זה לזה את כפות הרגליים, הצליחו לחלק את עצמם לשתי קבוצות בלי למצמץ, או להביע תסכול מכל סוג שהוא.

אחר כך, מיד אחרי שהבינו מבני הגדול איך  משחקים את המשחק התחרותי שעמדו לקחת בו חלק, החלה חבורת הבנים השמחה לשחק, לרוץ, להתחרות. אבל גם בשלב הזה לא שמעתי צליל של מרמור, תסכול או בקשה להכרעה בין ניצים. הכל התנהל באוירה טובה, בצחוק ובשמחת ילדים מתרוצצים. בהמשך האירוע המתגלגל נכנסו הילדים הביתה, שחקו בינגו, אבל עוד לפני שידעו שאין פרסים אמיתיים בקצה לוח הבינגו, כי האמא של ילד היומולדת שכחה לקנות אותם, הפתיעו אותי הילדים שוב כשהקשיבו זה לזה, עזרו אחד לשני למלא את לוחות הבינגו במספרים הנכונים ופשוט שחקו בהנאה. בסופו של המשחק קיבל הילד הזוכה את הפרס המגיע לו וכל האחרים  קיבלו את הזכייה שלו בהבנה ופרגון.

אחרי עוד שעתיים של חוויה שלא ציפיתי לה כלל, כשכל המוזמנים התפזרו לבתיהם בהדרגה משאירים אותי ואת שאר בני המשפחה לפתוח עם הילד החוגג את המתנות.שקיבל ולנקות את הבלגן המובן מאליו, התחילו להסתדר לי בראש גם המחשבות והבנה הפשוטה שמה שצפיתי בו היום, למרות גילם וגובהם הנמוך של המשתתפים הייתה פשוט דינמיקה קבוצה טובה.

חבריו לכיתה של הילד שלי בעצם פשוט מסתדרים טוב אחד עם השני.  הם מבינים זה את זה ואין בינהם אף אחד שיוצר אוירה לא נעימה, תחרותית או קנטרנית. וככה, בפשטות הזו שיש בין אנשים כשהכל נינוח ונכון ביניהם, ככה בדיוק הם מתנהלים זה לצד זה, באיזה שהוא אופן טבעי שאינו דורש מאמצים והתמודדות מורכבת. אחרי שהבנתי את זה ואחרי שסיימתי לנקות, לסדר ולהחזיר את הסלון למצבו הרגיל, יכולתי ביני לבין עצמי רק לאחל לילד הנרגש שלי, שנראה עייף אך מרוצה, שככה בדיוק ותמיד הוא יפול בצד הטוב של הסטטיסטיקה ובמזל הטוב של הדינמיקה ויהיה מוקף באנשים שנעים לו להיות איתם, אנשים מעודדים ולא מחלישים, תומכים ולא מעליבים, נותנים כתף זה לזה ועוזרים לנצח את החיים.

basketball

באוירת ימים אלה ובאוירת יום ההולדת – העוגה שבמקרה התאימה לדינמיקה הטובה ולאוירת המשחק הקבוצתי

מודעות פרסומת

One Reply to “דינמיקה במזל טוב”

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s