חולצה לבנה כמשל

אחת עשרה בלילה. אני מנסה להתיישב לכתוב. ארוחת הצהריים למחר מוכנה, הכלים שטופים, לפחות באופן סביר, וגם שאר משימות הבית השוטפות נשטפו עם זרם המים בכיור או במכונת הכביסה.

אני מתיישבת ליד המחשב הנייד במטבח, מוכנה לשעה של עריכה וכתיבה של ספרי השני ,כשפתאום זה מכה בי – מחר צריך לבוא לבית הספר עם חולצות לבנות. שוב. אחרי יום השואה ולפני יום הזיכרון , לוח השנה העברי היה צריך לאתגר אותנו האימהות, עם עוד יום של חולצה לבנה, המכונה בטעות בשם 'ראש חודש'.

whiteshirt

ואני כל כך רציתי לכתוב. כל היום אני מחכה לרגעים האלה. לדקות הגנובות. לשקט.  בין העבודה שעליה משלמים לי, לעבודות הבית וגידול הילדים שאני אוהבת, לא נותרות לי דקות רבות כאלה. וכשהן סוף סוף מגיעות, בסופו של היום, יש בהן נחמה, ועידוד והן מוסיפות את הכח והתבלין המיוחד לחיים.

אבל החולצות הלבנות, לא זכרתי אותן ועכשיו אני צריכה לקום ולחפש  ולגלות שלגדול יש אחת שמחכה לו בארון אבל לצעיר יותר אין. ואיך ילך הילד שלי לבית ספר בראש חודש בלי חולצה לבנה, ויעמוד מבויש בין עשרות הילדים האחרים לבוש בחולצה ירוקה, כשבוודאי יתקיים לו בחצר בית הספר איזה שהוא טקס חגיגי? ואני כבר רואה את הבושה על פניו של צעיר ילדי, ומתחילה להתרוצץ ולחפש בין סלי הכביסה אחר החולצה החסרה.

כמה דקות של חיפושים עצבניים וקדחתניים מעלים בתחילה חרס, או בעצם פשוט לא מעלים אף אחד משלוש החולצות הלבנות שיש לילד, אבל חיפוש חוזר ועקשני בסל הגדול שבחדר הכביסה, מביא אותי בסופו של דבר אל אחת מהחולצות המיוחלות, המושלכת כמובן מיד למכונת הכביסה לכיבוס מהיר. בבוקר אוציא אותו מהמכונה, אעביר למייבש ואקווה שהיא תהיה מוכנה וערוכה ללבישה בשבע וחצי בדיוק.

והכתיבה, מה היה עליה? גם הערב היא הוזנחה, נדחקה הצידה, ויתרה על השעה שהייתי אמורה לבלות איתה. מבינה שחולצה לבנה היא לפעמים לא רק חולצה לבנה, והיא מספרת את הסיפור כולו, זה של המרוץ האימהי המטורף בין עבודה וקריירה לבין הבית והמשפחה, ואת הרצון שלנו הנשים, לעשות הכל ולא לשכוח שום דבר, בטח לא את החולצה הלבנה שצריך ללבוש בראש חודש.

מודעות פרסומת

4 Replies to “חולצה לבנה כמשל”

  1. מזדהה עם כל מילה. אני הלכתי אתמול לקנות עוד שתי חולצות לבנות. ביום הזיכרון הצעיר שלי הלך עם חולצה לבנה שעליה היה כתם קטן והרגשתי היתה זהה לתחושות שהזכרת. אכן, החולצה הלבנה מסמלת בשבילנו האימהות הרבה יותר מאשר רק צבע….

  2. אהבתי את הביטוי ״חולצה לבנה כמשל״. השאלה היא משל למה…אני מזדהה לגמרי עם הפיסקה האחרונה אבל מרגישה יותר ויותר צורך ״למרוד״ בעניין הזה שחייבים לשלוח אותם עם חולצה לבנה, או עם מחברת אדומה, תיקייה כחולה וכו׳. לדעתי ביום השואה אין שום סיבה ללבוש לבן. ואני דווקא מקפידה ביום הזה שלא לשלוח אותם עם ״חולצה לבנה״ וגם להסביר להם למה… הרבה שנים אני עצמי הלכתי ביום העצמאות עם חולצה כתומה. לדעתי חולצות לבנות נועדו כדי למרוד בהן.. ועדיף ״ראש חודש אחד קודם…״

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s