הנחות מיותרות

איך אומרים את זה היום?  אני רק אניח את זה כאן:

אנחנו כולנו כל הזמן, בלי יוצא מן הכלל ובלי אפשרות לברוח מזה – כל הזמן מניחים הנחות:

מניחים שאם מישהו לבוש בבגדים מסויימים הוא שייך לקבוצה מסוימת.
מניחים שאם מישהו נראה גדול וחזק הוא באמת כזה גם מבפנים.
מניחים שאם מישהו מתנהג  לא יפה, כל מה שנראה לעיין הוא שעומד מאחורי ההתנהגות ועל פי הנתונים האלה אנחנו שופטים אותו.

אנחנו כל הזמן מניחים הנחות , כל רגע, כל יום. אפילו בלי לשים לב בכלל.

thinking

אז אם הילד שלנו לא רוצה להכין שיעורי בית אנחנו מניחים שהוא מתעצל.
אם חבר שלנו לא מרים טלפון לשאול מה נשמע אנחנו מניחים שאנחנו לא מעניינים אותו.
ואם השכנים נראים שמחים ומאושרים תמיד שהם בוודאי שמחים ומאושרים תמיד – תמיד

אבל אלו רק הנחות והן מבוססות רק על מה שאנחנו רואים, על מה שאנחנו מצליחים לקלוט ולהבין עד כמה שמשגת יכולת התפיסה המוגבלת שלנו כל כך.

כי אנחנו לא יודעים הרבה דברים ולא רואים את כל התמונה, והכי גרוע הוא שאנחנו לא זוכרים שזה המצב.

וככה אנחנו מופתעים לגלות שהילד העצלן שלנו בעצם סובל מהפרעת קשב
הזוג המאושר בעצם עומד להתגרש
והחבר שלא מתעניין, בעצם עובר בעצמו תקופה מאד לא פשוטה בעבודה, ואנחנו בכלל לא ידענו

הכל נכון והכל מהחיים ואנחנו ממהרים ולא עוצרים לשים לב, ממהרים לשפוט, ממהרים להניח הנחות.

ככה אנחנו בנויים וככה אנחנו טועים, שוב ושוב, יום אחרי יום וקמים למחרת ואומרים לעצמנו שהיום נשתדל לעצור לרגע, לשים לב, לא לתת לעצמנו הנחה ולא להניח הנחות.  אבל אז הן שוב באות, ההנחות ומקצרות  את הדרך ומפשטות את העולם ומשאירות לנו זמן להניח עוד הנחות.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s